דיוויד גילמור כתב ספר אוטוביוגרפי, על איך הוא נתן לבן שלו לנשור מתיכון, ובמקום זה הם ראו שלושה סרטים בשבוע. לא רע, נכון? לקחתי את הספר הזה מהמדף (באיזו חנות בברלין) בגלל הכותרת, והצד האחורי, בקיצור – בגלל הסרטים. אבל תוך כדי קריאה זה בהדרגה הופך להיות יותר מסקרן מן ההיבט של ההורות, של הקשר אב-בן, של היכולת שלנו לשמור על שפיות כשהבן שלנו עושה את כל הטעויותדברים-שגורמים-לנו-לכאוב-אבל-הם-מה-זה-כייפים שאנחנו עשינו כבר (קוקאין, בנות..). ספר מומלץ, מרגש בכנות שלו. לא יודעת אם תורגם לעברית.

No related posts.