ניתוח דמות נהג המונית מתוך חמש שעות מפריז (תסריטאים: ארז קו-אל, לאון פרודובסקי)

הכוונה כאן היא לא לניתוח דמות שעושה התסריטאי, הבמאי או השחקן, אלא לניתוח של התוצאה, ניתוח של הצופה (או של קורא התסריט, אם היתה לי גישה אליו).

קודם כל, הוא נהג מונית. אני אומרת קודם כל כי ככה זה מוצג בסרט. אנחנו רואים את הגיבור כל הזמן במונית, יושב מחוץ לה או נוהג בה והמונית אחראית לכמה מהרגעים היותר משמעותיים בעלילה (כשהמורה נכנסת במקרה למונית עם חבריה, וכשבזכות המונית יגאל יכול להציע לה טרמפ). אבל בדומה למה שמדבר עליו סארטר כ (bad faith) יגאל לא מנסה לראות עצמו כנהג מונית. הוא נוהג במונית כי זהו עיסוקו אבל זה לא מה שמגדיר את האופי שלו. אבל נראה שזו כן נקודה שהוא מודע לה, מה התדמית של נהגי מוניות ולאיזו קבוצה הוא משתייך, וזה מתגלה לנו בסצנה (בתוך המונית) כשגרישא עוקץ אותו בנושא (מה צריך ללמוד כדי להיות נהג מונית).

חוץ מזה, יגאל נהג המונית גר בבת ים, וזו עוד עובדה שקושרת אותו לסטריאוטיפ בחברה הישראלית – בת ים מזוהה עם הדימוי של 'הישראלי המכוער'.

אבל יגאל מנותק מסטריאוטיפים, אם משום שהוא לא מאמין שיש בהם אמת ולא טורח להתייחס אליהם, או אם משום שאין לו איך להפריך אותם. ובכלל מוצג יגאל כדמות מנותקת, סגור בתוך המונית, פוחד מטיסות, חיצוני לשני תאים משפחתיים שהוא מנסה להיכנס אליהם.

אנחנו גם רואים את יגאל כמי שמנסה לטפל בעצמו. הוא הולך לפסיכולוג בקשר לפחד הטיסה שלו, ובעצם במאמץ להשתלב במשפחה החדשה של בנו (ולהצטרף אליהם לטיול בר מצווה לפריז). הטיפול הפסיכולוגי גם עומד בניגוד לדימוי ה"גברי" המקובל שהיה בדרך כלל משתלב בסטריאוטיפ של "נהג מונית בת-ימי". ליגאל זה לא נראה מפריע, הוא אף פעם לא מנסה להיות 'גבר'. אולי זה מה שעמוק בפנים קצת מפריע לו, ואולי הוא קושר את עזיבת אשתו לעובדה הזו, והמעגל הזה נסגר כשהוא מעז לראשונה להתייצב ולהתנגד בגלוי לבעל החדש של גרושתו ("לך תזדיין", כשהוא קורא לו פחדן).

או, אם לנתח לפי רצון/צורך (או רצון ומעצור, תלוי איזה ספר תסריטאות קראתם) אז הרצון של יגאל זה להיות עם המורה למוזיקה, והצורך, או המעצור שלו, זה "להיות גבר". אבל יש לי תחושה לא נוחה עם ההגדרה הזו של הצורך שלו. למה לא נוחה? כי אני לא בטוחה שזה באמת מה שהדמות צריכה (הרי מי כבר צריך להיות גבר??), ואני לא בטוחה כמה אפשר להגדיר צורך של דמות בתוך מרכאות כפולות. יש כאן חוסר הבנה, או חוסר דיוק. אני אנסה שוב.

לעמוד על שלו? להגיד מה באמת הוא רוצה? יש כאן הרי משהו שנשאר מהתקופה שאשתו עזבה אותו, אולי הוא לא נלחם עד הסוף ומתחרט על זה (תמחקו את ה'אולי', זה הרי ממש בטקסט). הוא רוצה להילחם על מה שהוא רוצה להשיג. הוא רוצה להילחם, או – רוצה להחזיר מלחמה. זה מתחבר גם לרגע המכונן בסצנה שבשפת הים, כשגרישא מכניס ליגאל סטירה, ואחרי רגע -  יגאל מחזיר לו סטירה. ה- pay off של הרגע הזה הוא גם הpay off  של הסיפור כולו – יגאל שהחזיר סופסוף מלחמה זוכה במורה למוזיקה – ולו רק ללילה אחד.

אח, אם כל הבעלים כולם היו כמו גרישא!