שבוע וחצי לא ממש הייתי בחיים שלי. שבוע וחצי הייתי בפרבר פסטלי ושקט בארה"ב, יחד עם אפריל ופרנק ווילר. לא קראתי לפני כן את הסיפורים או הרומנים האחרים של ריצ'רד ייטס, אבל אני אעשה זאת. הספר כתוב קצת כמו תסריט (קראתי את הגרסא המקורית באנגלית ולא את התרגום לעברית), מהבחינה שלקרוא אותו זה כמו לראות את הסרט רץ מול העיניים (לא את הסרט האמיתי, שצילמו על פי הספר, ואותו לא ראיתי בכלל. אלא המילים של ייטס הן ויזואליות כמו סרט).

פלאשבקים מופיעים בצורה שממש אפשר לשמוע את ההדהוד שלהם. הספר גם מחולק לשלושה חלקים ברורים של שלוש מערכות ועובד על פי התבנית הקלאסית של סרט קולנוע. לא מפתיע בכלל שצילמו את הסרט על-פיו, מפתיע רק שזה לא קרה מוקדם יותר. אני מניחה שאת נקודות המבט השונות שבספר הורידו בסרט לטובת הבהירות, אבל בספר הן חלק גדול מהקסם, ההרגשה של בני אדם קטנים שכל אחד מהם שקוע בחייו ובעולמו הפנימי. כשהן מתפקדות יחד קשה להאמין להן.

אין ספק שזה לא ספר רומנטי. ואחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה או בכלל.

No related posts.