עוד סרט של ננסי מאיירס שבונה יותר מדי על זה שנשים לא בנות 20 יתלהבו מזה שהיא מציגה קמטים בקלוז אפ. חוץ מזה יש יותר מדי בנייה של סיקוונסים שגורמת לסרט להיראות מלאכותי, שלושה ילדים שנראים כמו שיבוט ששכחו להגדיר בו מאפיינים, וכמה צחוקים מביכים למדי. זתומרת, אני מוצאת את עצמי צוחרת ממשהו שנראה לי [...]

בערך באמצע הספר Revolutionary Road אומרת אפריל לפרנק: למה אנשים חושבים שרק לאמנים ולסופרים מגיע לחיות את חייהם? (משהו בסגנון, זה ממש לא ציטוט מדוייק). היא מתכוונת לשכנע את פרנק לקחת זמן לעצמו, לחפש את עצמו בלי לכבול את גופו, זמנו ונפשו לעבודה שאינו אוהב. לחפש מה שהוא טוב בו, מה שהוא נהנה לעשות. המשפט הזה [...]

כמה עניינים טכניים מנעו מני לראות את הסרט עד עכשיו. אחת הסיבות לכך היתה שהוא מוקרן במוזיאון תל-אביב, מקום שבשעות הלילה נראה לי עצוב כמעט כמו האוניברסיטה בשעות היום. חשבתי לקפוץ לסרט בשעות הצהריים באמצע השבוע, אבל לארגן דבר כזה מסובך כמו טיסה לחלל. אבל סופסוף הגיע הערב בו הצלחתי להגיע למוזיאון. כשנכנסתי למוזיאון וירדתי [...]

איך אני שונאת את הרגע בו אני מקבלת ידיעה על תחרות תסריטים זו או אחרת! מייד כל הרגשות האלה צצים – פחד (עוד פעם שלילי), תקווה (אולי הפעם), שנאה עצמית (כלום לא מוכן), בילבול (אני בכלל עושה את הדבר הנכון?) והתרגשות (תחרות, יאיי!). קיבלתי הודעה על התחרות הפעם מוקדם מהרגיל. אין תירוצים לא לשלוח, אבל [...]

דיוויד גילמור כתב ספר אוטוביוגרפי, על איך הוא נתן לבן שלו לנשור מתיכון, ובמקום זה הם ראו שלושה סרטים בשבוע. לא רע, נכון? לקחתי את הספר הזה מהמדף (באיזו חנות בברלין) בגלל הכותרת, והצד האחורי, בקיצור – בגלל הסרטים. אבל תוך כדי קריאה זה בהדרגה הופך להיות יותר מסקרן מן ההיבט של ההורות, של הקשר [...]

חששתי להתחיל את הספר הזה. השם נורית גרץ התקשר אצלי לביקורת ספרות ולאושיה של ממש בתחום. האינסטינקט שלי היה לקטלג את הספר כחומר קריאה מתקדם, כזה שלא מתאים למי שבשלוש השנים האחרונות קראה בעיקר מאמרים אקדמאיים לא ארוכים מדי ובלוגים. אבל עם מותו של עמוס קינן הרגשתי שאני חייבת לקרוא את הספר המסקרן הזה, ולהפסיק [...]

כמה חבל שאי אפשר לחזור לגיל 16 ולעשות כמה טעויות סקסיות כמו שג'ני עשתה! והערה לשיפור: את הסוף של הסרט, כל הסיקוונס בו היא מתקנת את הטעויות, צריך להעיף. את הסצנה האחרונה באוקספורד עם הוויס-אובר צריך להשאיר, וקצת להאריך. עורכת, לתשומת ליבך. ואם אהבתם – תוכלו לקרוא קצת על הסיפור האמיתי בהשראתו נכתב התסריט לסרט, [...]

הייתי רואה עוד 500 פעמים את כשהארי פגש את סאלי ולא עוד פעם אחת את 500 ימים של סאמר.

את הספר הזה לקחתי לידיי במקרה, כשמצאתי אותו על השולחן בחדר של אחותי. היא היתה עוד צריכה לסיים אותו, נשארו לה כעשרים עמודים. זה לקח לה שבועיים בערך, ואני כבר חשבתי שזה בטח לא ממש סימן טוב, וכנראה שלקראת הסוף יש מריחה או ערפול. התחלתי לקרוא אותו ומייד הוא תפס אותי. זה היה שילוב של [...]

ניתוח דמות נהג המונית מתוך חמש שעות מפריז (תסריטאים: ארז קו-אל, לאון פרודובסקי) הכוונה כאן היא לא לניתוח דמות שעושה התסריטאי, הבמאי או השחקן, אלא לניתוח של התוצאה, ניתוח של הצופה (או של קורא התסריט, אם היתה לי גישה אליו). קודם כל, הוא נהג מונית. אני אומרת קודם כל כי ככה זה מוצג בסרט. אנחנו [...]