→ ינואר 14, 2010
כמה עניינים טכניים מנעו מני לראות את הסרט עד עכשיו. אחת הסיבות לכך היתה שהוא מוקרן במוזיאון תל-אביב, מקום שבשעות הלילה נראה לי עצוב כמעט כמו האוניברסיטה בשעות היום. חשבתי לקפוץ לסרט בשעות הצהריים באמצע השבוע, אבל לארגן דבר כזה מסובך כמו טיסה לחלל. אבל סופסוף הגיע הערב בו הצלחתי להגיע למוזיאון. כשנכנסתי למוזיאון וירדתי [...]
→ ינואר 8, 2010
איך אני שונאת את הרגע בו אני מקבלת ידיעה על תחרות תסריטים זו או אחרת! מייד כל הרגשות האלה צצים – פחד (עוד פעם שלילי), תקווה (אולי הפעם), שנאה עצמית (כלום לא מוכן), בילבול (אני בכלל עושה את הדבר הנכון?) והתרגשות (תחרות, יאיי!). קיבלתי הודעה על התחרות הפעם מוקדם מהרגיל. אין תירוצים לא לשלוח, אבל [...]
→ ינואר 8, 2010
דיוויד גילמור כתב ספר אוטוביוגרפי, על איך הוא נתן לבן שלו לנשור מתיכון, ובמקום זה הם ראו שלושה סרטים בשבוע. לא רע, נכון? לקחתי את הספר הזה מהמדף (באיזו חנות בברלין) בגלל הכותרת, והצד האחורי, בקיצור – בגלל הסרטים. אבל תוך כדי קריאה זה בהדרגה הופך להיות יותר מסקרן מן ההיבט של ההורות, של הקשר [...]
→ דצמבר 11, 2009
חששתי להתחיל את הספר הזה. השם נורית גרץ התקשר אצלי לביקורת ספרות ולאושיה של ממש בתחום. האינסטינקט שלי היה לקטלג את הספר כחומר קריאה מתקדם, כזה שלא מתאים למי שבשלוש השנים האחרונות קראה בעיקר מאמרים אקדמאיים לא ארוכים מדי ובלוגים. אבל עם מותו של עמוס קינן הרגשתי שאני חייבת לקרוא את הספר המסקרן הזה, ולהפסיק [...]
→ דצמבר 8, 2009
כמה חבל שאי אפשר לחזור לגיל 16 ולעשות כמה טעויות סקסיות כמו שג'ני עשתה! והערה לשיפור: את הסוף של הסרט, כל הסיקוונס בו היא מתקנת את הטעויות, צריך להעיף. את הסצנה האחרונה באוקספורד עם הוויס-אובר צריך להשאיר, וקצת להאריך. עורכת, לתשומת ליבך. ואם אהבתם – תוכלו לקרוא קצת על הסיפור האמיתי בהשראתו נכתב התסריט לסרט, [...]
→ דצמבר 8, 2009
הייתי רואה עוד 500 פעמים את כשהארי פגש את סאלי ולא עוד פעם אחת את 500 ימים של סאמר.
→ נובמבר 28, 2009
את הספר הזה לקחתי לידיי במקרה, כשמצאתי אותו על השולחן בחדר של אחותי. היא היתה עוד צריכה לסיים אותו, נשארו לה כעשרים עמודים. זה לקח לה שבועיים בערך, ואני כבר חשבתי שזה בטח לא ממש סימן טוב, וכנראה שלקראת הסוף יש מריחה או ערפול. התחלתי לקרוא אותו ומייד הוא תפס אותי. זה היה שילוב של [...]
→ נובמבר 17, 2009
ניתוח דמות נהג המונית מתוך חמש שעות מפריז (תסריטאים: ארז קו-אל, לאון פרודובסקי) הכוונה כאן היא לא לניתוח דמות שעושה התסריטאי, הבמאי או השחקן, אלא לניתוח של התוצאה, ניתוח של הצופה (או של קורא התסריט, אם היתה לי גישה אליו). קודם כל, הוא נהג מונית. אני אומרת קודם כל כי ככה זה מוצג בסרט. אנחנו [...]
