כשראיתי את הטריילר חשבתי שאני ממש רוצה לראות את פרשס, למרות שקיוויתי שיהיה בו יותר קולנוע ופחות סיפור. איכשהו, מהבחינה הזו בטריילר יש יותר מאשר בסרט. הסרט לא מכיל המון עלילה, ועיקר העניין בו הוא המשחק הבאמת טוב של זוכת האוסקר והמראה הלא שגרתי (יחסית למסך ובכלל) של הגיבורה. יותר מזה לא ממש מצאתי בסרט, [...]

הדדליין לתחרות התסריטים ע"ש אדם פלינט (ובחסות הפסטיבל לסרטי סטודנטים שמתארגן ממרתפי אוניברסיטת תל-אביב) הוא היום. מי שלא הגיש – חבל. בכל מקרה, אני בין אלו שלא הגישו, ולמרות שנכנסתי לשטף כתיבה יחסית אינטנסיבי בשלושת החודשים האחרונים (כ-3 שעות ביום, הרבה יותר מזה הלו"ז האימהי לא מאפשר לי) – למרות המאמץ לא הגעתי לטריטמנט שלם [...]

הורדתי את הסרט הזה אחרי שקראתי עליו משהו בספר של רוברט מקי ("סיפור"), והוא נשמע לי מעניין. אני אוהבת את הסרטים של פול מזורסקי, איכשהו הם לא מתיישנים למרות שהם מאוד מחוברים לזמן ולמקום שבו הם נוצרו. אולי כי הוא מתעסק במערכות יחסים, אהבה ותשוקה, וזהות עצמית, ואלו הם עניינים שמעבר לזמן. הסרט טוב, היה [...]

לא יודעת מה דעתי על יומיות. מצד אחד, מביא המון עבודה לתסריטאים. מצד שני, זאת בעיקר עבודה שחורה, כי תוך כדי העונה אין זמן לנשום ורק כותבים בלי לחשוב, בסגנון הטלנובלות, כשהיכרות הצופים עם החומר מוטלת בספק ולכן משפטים כמו – "מי זה מוטי בשבילך? תני לי לסכם לך את זה במשפט. אחד שהיית איתו [...]

במאים מזדקנים הם בדרך כלל באמת עניין מביך במקרה הטוב (וודי אלן) או מעיק במקרה הקצת פחות טוב (קלינט איסטווד), אבל פולנסקי הוא במאי שמתאים לו להפתיע בסרט משובח בגיל 77. נכון, הוא עשה את צ'יינהטאון, תינוקה של רוזמרי,ריפולשן, סכין במים, הפסנתרן – אבל חוץ מאלו הוא גם עשה כל מיני סרטים בינוניים ומטה, שלמזלי [...]

לא מפתיעה העובדה שבפוסטרים המפרסמים את שאטר-איילנד מודגש מאוד שמו של ליאונרדו דיקפריו. קשה להאמין שכל כך הרבה אנשים היו מגיעים לראות סרט אפל, עצוב ומטריד כל כך אילולא דיקפריו היה הפנים של הסרט הזה. יותר מהכל, זה סרט עצוב, שמתעסק ברצח אמהות את ילדיהן, בטראומות שואה ובבתי משוגעים בהם מבצעים ניסויים בבני אדם. לא [...]

בצד האחורי של הכרטיס כתוב: נא להושיט מלוא העזרה לנושא תעודה זו למה הם התכוונו? משרד האוצר? זרים שצריכים להגיב לפיצ'ים חצי אפויים? מפיקים? קולגות?

בניגוד לציפיות שלי, לא מדובר בסרט קשה או כבד מדי, והשעתיים ומשהו שהוא אורך מרגישות כמו שעה וחצי. אולי התרגלתי לסרטים ארוכים לאחרונה (אפקט אוואטר?) ואולי הוא פשוט בנוי מצויין. בכל מקרה, סרט מהנה, אם אפשר להגיד את זה על סרט של מיכאל הנקה האוסטרי הקשוח. היי, אפילו יש בדיחה אחת בסרט, והיא באמת עדינה [...]

מול גלים קוצפים בחום ולבן, ישבנו שלושה לצהריים. סקאלופ ושרימפס, פרגית על עדשים שחורים, וריזלינג. וגם מעדני שוקולד וגלידת ויסקי. היה טעים, אבל פחות מפעם. כבר לא אותו הים.

בשיעור היוגה אמר היום מתן שנתייחס לכל הרשמים שמגיעים מהחושים רק כמסמנים, וניתן לחוויה להיות פנימית. חשבתי באותו הרגע שזה בדיוק קולנוע, מתי שאתה שוכח מהכל והסרט חי בתוכך. אתה רואה, שומע, אבל החויה האמיתית מתרחשית בפנים, בינך לבין עצמך. לכל צופה יש את נקודת המבט שלו על הסרט, והיא לא קשורה למקום שלו באולם.