מצאתי סיפור נוסף של ג'ושוע פריס, באתר של הניו יורקר. הסיפור מתאר ערב אחד בו זוג מתכונן לארוחה משותפת עם זוג נוסף, שמבושש לבוא. סיפור מעניין בחלקים, אם כי נעדר את אותו מימד נוסף בלתי מוסבר שמצאתי בספר שלו ובסיפור הקצר האחר שקראתי. ולמרות זאת, התמה דומה. בדידות, חוסר קשר, ניכור. האמת? אחרי ספר שלם [...]

הספר יצא בשנה שעברה בהוצאת עם עובד, קיבלתי אותו מאבא שלי, שמנוי על הספריה ומקבל פעם בשנה עשרה ספרים, נדמה לי. זה הספר הראשון של ג'ושוע פרייס, ואני רק מנחשת שלפני כן הוא עבד כקופירייטר במשרד פרסום. כי על זה הספר, או שלפחות שם הוא מתרחש. התמה העמוקה יותר קשורה בניכור ובקשר בין בני אדם, [...]

מזמן חברים אמרו לי שאני צריכה לכתוב בלוג ביקורת מסעדות. אני אוכלת בכעשר מסעדות בשבוע בממוצע, ולפחות פעם בשבוע אני מנסה מקום חדש. לפעמים זה קצת נמאס, האוכל לא מאוד בריא (עמוס בחמאה ו/או שמנת, למשל), ויש תחוסת סיאוב מסויימת. אבל בגדול זה נוח, ובעיקר מעניין. בסופשבוע האחרון (כן, אני כותבת את זה כמה ימים [...]

כשלמדתי אמנות במדרשה (במסגרת המדרשה הפתוחה) כל המורים תמיד הדגישו את החשיבות בביקור בגלריות. אני תמיד האמנתי שלא רק לתלמידי אמנות זה הכרחי, וכשלמדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב שמחתי לשמוע שגם יעל פרלוב חושבת ככה. הרבה זמן לא ביקרתי בגלריות, איכשהו דווקא המבחר משאיר אותי לפעמים אדישה. ביום חמישי, אחרי שקראתי בתחילת השבוע ב'גלריה' על [...]

אמהות ואשמה, למשל. זה מאוד מאכזב לגלות שכל מה שחשבת שלא יגיע אלייך, בסוף משיג אותך. סטריאוטיפ בסיבוב. היום היתה מסיבת חג הפסח בגן של הבן, וביקשו לא להגיע אחרי תשע בבוקר. הגענו ברבע לתשע, עם תפו"א וביצה בשקית, אחרי שכבר הכנתי אותו שעומדת להיות מסיבה עם שירים ומשה הקטן והכל. אנחנו נכנסים והגננת אומרת [...]

ובמקום זה, נניח, לכתוב ספר. או שירה. או איזו מסה קלילה. מה שחשוב זה לכתוב. אני עכשיו מתחילה לכתוב רעיון שיש לי לספר. אני יודעת שחשוב לסיים דברים שמתחילים, והדראפט הראשון שלי לתסריט עדיין מחכה לי בסביבות המאורע המחולל, אבל בינתיים נוח לי יותר עם פרוזה. גם את הדראפט הראשון התחלתי כסיפור, אני חושבת שהטכניקה [...]

אחרי שלא הגשתי את ההצעה שלי לתחרות הטריטמנטים התמקם אצלי בגוף איזה דיכאון. בהתחלה ניסיתי להתעלם ממנו, והשקעתי מרץ בעבודות גרפיקה ופחות בכתיבה. הפסקה זה טוב, לקחת מרחק מהחומר, שכנעתי את עצמי. אבל לא באמת האמנתי לזה. מי שרוצה לכתוב חייב לכתוב גם כשהוא לא רוצה. כותב, לפני שזה נהיה שם עצם, חייב להיות קודם [...]

הדדליין לתחרות התסריטים ע"ש אדם פלינט (ובחסות הפסטיבל לסרטי סטודנטים שמתארגן ממרתפי אוניברסיטת תל-אביב) הוא היום. מי שלא הגיש – חבל. בכל מקרה, אני בין אלו שלא הגישו, ולמרות שנכנסתי לשטף כתיבה יחסית אינטנסיבי בשלושת החודשים האחרונים (כ-3 שעות ביום, הרבה יותר מזה הלו"ז האימהי לא מאפשר לי) – למרות המאמץ לא הגעתי לטריטמנט שלם [...]

הורדתי את הסרט הזה אחרי שקראתי עליו משהו בספר של רוברט מקי ("סיפור"), והוא נשמע לי מעניין. אני אוהבת את הסרטים של פול מזורסקי, איכשהו הם לא מתיישנים למרות שהם מאוד מחוברים לזמן ולמקום שבו הם נוצרו. אולי כי הוא מתעסק במערכות יחסים, אהבה ותשוקה, וזהות עצמית, ואלו הם עניינים שמעבר לזמן. הסרט טוב, היה [...]

לא יודעת מה דעתי על יומיות. מצד אחד, מביא המון עבודה לתסריטאים. מצד שני, זאת בעיקר עבודה שחורה, כי תוך כדי העונה אין זמן לנשום ורק כותבים בלי לחשוב, בסגנון הטלנובלות, כשהיכרות הצופים עם החומר מוטלת בספק ולכן משפטים כמו – "מי זה מוטי בשבילך? תני לי לסכם לך את זה במשפט. אחד שהיית איתו [...]