הרבה זמן לא כתבתי כאן, כנראה לא היה לי מה להגיד, או אולי פשוט לא נתתי לעצמי את הזמן לכתוב ולבדוק אולי בכל זאת יש לי מה להגיד. כי לא משנה איזה התפתחויות טכנולוגיות המאה הקרובה עוד תביא עלינו, לגשר על המעבר בין הראש לכתב זה כל ההבדל. כמו שמישהו אמר (מי זה היה באמת?) [...]

הבוקר קראתי בחדשות שיש פיטורים בצוות הכותבים של להיט הזומבים שמדמם לי על מסך המחשב כבר חודשיים, הסדרה של איי.אמ.סי, THE WALKING DEAD. מאוד שמחתי לקרוא על השינוי הזה, למרות שבמחשבה שניה, יש סיכוי שהכותבים שפוטרו היו אחראים לדברים שיותר אהבתי בסדרה. למרות שמדובר בסדרה שהפכה באופן מיידי ללהיט (הפרק הלפני-אחרון בעונה נצפה על ידי [...]

אני מנצלת את שהותי בארץ כדי לראות קצת קולנוע. הסרט החדש של ערן ריקליס היה נראה לי מעניין כבר כששמעתי את השם שלו. זה הזכיר לי איכשהו את הקולנוע של האחים דרדן הבלגיים – או את הקולנוע האוונגרדי של שנטל אקרמן. ההתרכזות באדם שהוא סתם איש, שעובד בסתם עבודה, שיש לו משפחה שהיא סתם משפחה. [...]

בשנים בהן למדתי בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב לא הקרינו לנו את מילדרד פירס, הסרט זוכה האוסקר בכיכובה של ג'ואן קרופורד, מ-1941. בשנתיים הראשונות בחוג לקולנוע יש קורס שנקרא "בקיאות בסרטים", ושם הייתי מצפה למצוא את הסרט הזה. בכל מקרה, זה לא אסון כל כך גדול, כיוון שכנראה שהייתי די מואסת בסרט שהמסר שלו הוא [...]

כשלומדים תסריטאות באוניברסיטת תל אביב רוב השיעורים מתנהלים בצורה דומה: המורה (בניגוד למרצה, כי הם לא מאוד מרצים במגמת תסריטאות, זה יותר כמו מגמה בתיכון) – אז המורה עובר תלמיד-תלמיד (בניגוד לסטודנט, כי במגמת תסריטאות מרגישים יותר כמו בכיתת בית-ספר קטנה ומגובשת) – אז המורה עובר תלמיד-תלמידה ובודק שיעורים. כלומר, התלמידה צריכה לקרוא סצנה שכתבה, [...]

אז בעקבות פוסט שקראתי לאחרונה בפריק, ואחרי ביקורת אוהדת שקראתי בבלוג אחר, הורדתי את העונה השנייה של ארצות הברית של טארה. אתמול בלילה ההורדה הסתיימה סופסוף והתיישבתי על המיטה עם הלפטופ וראיתי שלושה פרקים ברצף. הייתי רואה עוד הרבה יותר, אבל הבן זוג התחיל להתלונן על הרעש. עצם העיסוק בדמות עם מחלה נפשית מעניין אותי, [...]

אני זוכרת מימי באוניברסיטת תל אביב, השתתפתי בקורס שנקרא פיתוח דמויות לסדרת טלויזיה, בהנחיית אסף צפור. אסף המתוק בדיוק לקח על עצמו את תפקיד ראש מגמת תסריטאות, אחרי שקובי ניב פרש (או הופרש), ולשבת אצלו בשיעור תמיד היה חויה. קודם כל הבנאדם מכיר המון סדרות בריטיות, והוא מעריץ ענק של הביביסי2, מה שאומר שזכינו להמון [...]

תמיד אומרים לכם שעדיף שלא תכתבו כלום אם אין לכם שום דבר להגיד, ושעדיף שמה שיש לכם להגיד יהיה באיזושהי צורה מקורי – אם בתוכן או אם בדרך בה הוא נאמר. יפה, רעיון נחמד. אבל כשרוצים להיות תסריאאים, צריך לכתוב כל הזמן, גם כשאין ממש מה להגיד. אז מה עושים? אומרים משהו שמישהו אחר אמר [...]

יש משהו מאוד מיוחד ברגע שכותבים את שלוש האותיות הגורליות ס ו ף בסוף התסריט. זה רגע שמזכיר לי תמיד לילה אחד בחולון, בו חטפתי בוקס בבטן מנערה עצבנית במיוחד. זו תחושת שחרור כואבת, כשאתם יודעים שאתם לא אמורים לחייך (כי לפניכם עוד שכתובים רבים) ועדיין אתם יודעים שהנה, סופסוף עשיתם את זה. אני זוכרת [...]

אז נניח שהנושא שאתם כותבים עליו לא למרי מוכר לכם. זאת אומרת, נניח שמה שהתחיל את כל התסריט שלכם בראש היתה איזו דמות שעניינה אתכם, אבל הדמות הזאת התחילה להיכנס למקומות שאתם לא ממש הרגשתם נוח איתם. לא ממש ידעתם מה קורה שם, ולכן לא תוכלו לכתוב משהו אמיתי או טוב על הנושא. תמיד אומרים [...]