Second Lives by Daniel Alarcon גם הסיפור הזה פורסם בגיליון המיוחד של הניו יורקר, שהוקדש לסיפורים קצרים מאת סופרים בני פחות מארבעים. אני לא מכירה את הסופא הזה, ורציתי לכתוב את הביקורת לסיפור הקצר שלו כמה שיותר מהר אחרי הקריאה, ככה שלא הספקתי לבדוק בגוגל מי הוא ומה הוא ומה הוא פרסם, אם בכלל. הסיפור [...]

את טוני פארסון שכתב את הספר הזה, אני לא מכירה. את הספר אני מניחה ששלפתי מהמדף בחנות בגלל השם. אני אמא מזה כמעט שנתיים, ומאז אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים על אבהות. לא יודעת למה, אולי זה ניסיון להבין את הצד החדש בבן הזוג שלי, הצד של האבא ולא רק המאהב. אולי זה מעניין לחוות [...]

מצאתי סיפור נוסף של ג'ושוע פריס, באתר של הניו יורקר. הסיפור מתאר ערב אחד בו זוג מתכונן לארוחה משותפת עם זוג נוסף, שמבושש לבוא. סיפור מעניין בחלקים, אם כי נעדר את אותו מימד נוסף בלתי מוסבר שמצאתי בספר שלו ובסיפור הקצר האחר שקראתי. ולמרות זאת, התמה דומה. בדידות, חוסר קשר, ניכור. האמת? אחרי ספר שלם [...]

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הראשון (מתוך שניים שיצאו עד עכשיו) של ג'ושוע פריס, ואחרי שקראתי שפריס פירסם כמה סיפורים בניו-יורקר עליו אני מנויה, הלכתי לפשפש בגיליונות הישנים של המגזין לחפש שם סיפורים שלו. יכלתי גם לעשות את זה אונליין, ויותר מאוחר, אחרי שסיימתי לקרוא את הסיפור שמצאתי, גם עשיתי זאת, ומצאתי עוד סיפורים שלו, [...]

הספר יצא בשנה שעברה בהוצאת עם עובד, קיבלתי אותו מאבא שלי, שמנוי על הספריה ומקבל פעם בשנה עשרה ספרים, נדמה לי. זה הספר הראשון של ג'ושוע פרייס, ואני רק מנחשת שלפני כן הוא עבד כקופירייטר במשרד פרסום. כי על זה הספר, או שלפחות שם הוא מתרחש. התמה העמוקה יותר קשורה בניכור ובקשר בין בני אדם, [...]

אחרי שלא הגשתי את ההצעה שלי לתחרות הטריטמנטים התמקם אצלי בגוף איזה דיכאון. בהתחלה ניסיתי להתעלם ממנו, והשקעתי מרץ בעבודות גרפיקה ופחות בכתיבה. הפסקה זה טוב, לקחת מרחק מהחומר, שכנעתי את עצמי. אבל לא באמת האמנתי לזה. מי שרוצה לכתוב חייב לכתוב גם כשהוא לא רוצה. כותב, לפני שזה נהיה שם עצם, חייב להיות קודם [...]

שבוע וחצי לא ממש הייתי בחיים שלי. שבוע וחצי הייתי בפרבר פסטלי ושקט בארה"ב, יחד עם אפריל ופרנק ווילר. לא קראתי לפני כן את הסיפורים או הרומנים האחרים של ריצ'רד ייטס, אבל אני אעשה זאת. הספר כתוב קצת כמו תסריט (קראתי את הגרסא המקורית באנגלית ולא את התרגום לעברית), מהבחינה שלקרוא אותו זה כמו לראות [...]

את הספר הזה לקחתי לידיי במקרה, כשמצאתי אותו על השולחן בחדר של אחותי. היא היתה עוד צריכה לסיים אותו, נשארו לה כעשרים עמודים. זה לקח לה שבועיים בערך, ואני כבר חשבתי שזה בטח לא ממש סימן טוב, וכנראה שלקראת הסוף יש מריחה או ערפול. התחלתי לקרוא אותו ומייד הוא תפס אותי. זה היה שילוב של [...]