→ אוגוסט 5, 2010
אז נניח שהנושא שאתם כותבים עליו לא למרי מוכר לכם. זאת אומרת, נניח שמה שהתחיל את כל התסריט שלכם בראש היתה איזו דמות שעניינה אתכם, אבל הדמות הזאת התחילה להיכנס למקומות שאתם לא ממש הרגשתם נוח איתם. לא ממש ידעתם מה קורה שם, ולכן לא תוכלו לכתוב משהו אמיתי או טוב על הנושא. תמיד אומרים [...]
→ יולי 28, 2010
אני כרגע תסריטאית ללא עבודה, וללא שום פרוייקט באופק. כמובן, תמיד יש הבטחות, תמיד יש דיבורים על אפשרויות קלושות יותר או פחות. אבל אליו הם דיבורים, פטפוטי סרק מבחינת מי שאוהבת להאמין למילים כתובות יותר מאשר למילים נאמרות, נלחשות, או מתמלמלות. בקיצור, הגעתי למצב שאין לי עבודה, אני תסריטאית מובטלת, והעתיד לא נראה כל כך [...]
→ יולי 13, 2010
אז לקחתי את האופנוע בלילה ודהרתי דרך הג'ונגל אל הכביש הראשי ומשם לאולם הקולנוע. הריק. ממש לפני שהסרט התחיל הגיעה עוד בחורה וזה מאוד שימח אותי. העניין הוא שלפני הקרנת הסרט יש את ההמנון התאילנדי ותמונות של המלך והמלכה ותאילנד המפוארת מוקרנות על המסך, וחייבים לקום. ידעתי את זה כבר מראש וקצת חששתי להיות לבד [...]
→ יולי 12, 2010
אז בגלל שאני פה, ובגלל שהשנה הזוכה הגדול בפסטיבל קאן הוא במאי תאילנדי, חשבתי שכדאי לי להכנס יותר לעומק של הקולנוע התאילנדי. הפעם באמת שלא מדובר באהבה נטו לקולנוע, או באיזשהו צורך לחמוק לעולם אחר למאה דקות פחות או יותר. הפעם מדובר בעניין אנושי, של להבין את האנשים שבקרבם אני חיה. שכנה אמרה לי שהתאילנדים [...]
בחודשים האחרונים אני גרה על אי. לא מבודד, אבל אי. יש בו אפילו קולנוע אחד, שכרגע מקרינים בו את שרק 4 ועוד כמה סרטים בתאילנדית. כבר כמה חודשים שאני על האי ועדיין לא ביקרתי בקולנוע. אני מתחילה לחשוב שאולי כל הרעיון של קולנוע מתחיל להיות קצת לא רלוונטי. מתחיל? יש מי שבגלל האינטרנט כבר בכלל [...]
לרגל אירוח כמה בני משפחה החלטנו שהגיע הזמן לבקר באחת המסעדות הידועות על האי, יאמאטו. המסעדה היפנית (השף והבעלים גם יפנים, ועל הקטנוע של המלצרית יש המון מדבקות של הלו קיטי) – המסעדה הזו נמצאת באחת הסמטאות הקטנות במרכז צ'אוונג, באזור שאני קוראת לו הסוהו של סאמוי, מול מלון Centara, ב- Soi Colibri. הגענו לצהריים [...]
הפעם הרחקנו עד לאזור השביעי של וינה, שבו סופסוף הרגשנו קצת יותר בבית. יותר צעירים, יותר בתי קפה נונשלנטיים, חנויות. בקיצור, פה מצאנו את עצמנו בעיר ולא בכפר. עברנו על פני קפה מגניב במיוחד אבל רווי עשן, נאכטקפה (Nachtcafe) ואמרנו לעצמנו שזה כמעט קרויצברג. המשכנו להסתובב, נתקלנו בבית ספר לטה קוואן דו (בהנהלת מאסטר קים, [...]
→ אפריל 11, 2010
מצאתי סיפור נוסף של ג'ושוע פריס, באתר של הניו יורקר. הסיפור מתאר ערב אחד בו זוג מתכונן לארוחה משותפת עם זוג נוסף, שמבושש לבוא. סיפור מעניין בחלקים, אם כי נעדר את אותו מימד נוסף בלתי מוסבר שמצאתי בספר שלו ובסיפור הקצר האחר שקראתי. ולמרות זאת, התמה דומה. בדידות, חוסר קשר, ניכור. האמת? אחרי ספר שלם [...]
→ אפריל 10, 2010
הספר יצא בשנה שעברה בהוצאת עם עובד, קיבלתי אותו מאבא שלי, שמנוי על הספריה ומקבל פעם בשנה עשרה ספרים, נדמה לי. זה הספר הראשון של ג'ושוע פרייס, ואני רק מנחשת שלפני כן הוא עבד כקופירייטר במשרד פרסום. כי על זה הספר, או שלפחות שם הוא מתרחש. התמה העמוקה יותר קשורה בניכור ובקשר בין בני אדם, [...]
→ אפריל 8, 2010
אתמול נרשמתי למבצע התסריט הגדול שמארגן אתר ScriptFrenzy.com, קצת באיחור, אבל תקשיבו: העניין הוא שבלי דדליין מאוד קשה להתקדם באופן שוטף בכתיבה, מאוד קל להתחיל לגלוש אל בלוגים שמנסים ללמד אותך איך לכתוב, אל ספרים שמנסים להראות לך איך עובד המבנה, איך עובדות הדמויות, אל סרטים טובים שמהם אפשר ללמוד משהו בטוח, ואל ראיונות אינסופיים [...]
