הפעם הרחקנו עד לאזור השביעי של וינה, שבו סופסוף הרגשנו קצת יותר בבית. יותר צעירים, יותר בתי קפה נונשלנטיים, חנויות. בקיצור, פה מצאנו את עצמנו בעיר ולא בכפר. עברנו על פני קפה מגניב במיוחד אבל רווי עשן, נאכטקפה (Nachtcafe) ואמרנו לעצמנו שזה כמעט קרויצברג. המשכנו להסתובב, נתקלנו בבית ספר לטה קוואן דו (בהנהלת מאסטר קים, דאן 9), בית ספר לקונג פו ושניים-שלושה סטודיו ליוגה. החלטנו שכנראה שם נחפש לעצמנו דירה. וינה היא לא עיר ירוקה במיוחד, ואין טעם להשוות אותה לערים אירופאיות אחרות כמו ברלין או הלסינקי, ששתיהן ירוקות ונעימות. וינה היא קצת אפרפרה, אבל בזכות הסמטאות היפות שלה, ובזכות העובדה שכשיש פארק או גינה אז הם מושקעים ונעימים – בזכות זה היא נסבלת. וגם בזכות האנשים, כמובן, כולם כל כך נחמדים כאן, אולי אפילו הטינאייג'רס.

בקיצור, אחרי הליכה של חצי יום עצרנו בקפה פינתי גדול יחסית, קפה פלוריאנהוף. בית קפה מודרני ונעים, ואני אומרת מודרני כי בוינה הרבה בתי קפה לא מרגישים קשורים לזמן. יש שאוהבים את זה, לי זה גורם להרגיש כאילו אני במוזיאון השעווה. פלוריאנהוף הוא קפה נעים ונוח, עם אוכל טעים (אורז ירקות וקארי לא רע, עוגת שוקולד שקדים מצויינת). יש גם אינטרנט אלחוטי.

היום נבקר באזור מרוחק יותר, אזור 13, שם גרים אנשים אמידים יותר והוא קרוב לאחד הפארקים הגדולים של וינה. בדרך כלל באזורים המרוחקים יש הרגשה של גטו, אני מקווה שנגלה שזה לא תמיד נכון.

אז אני עכשיו בוינה, איזשהו ניסיון להתמקם. בינתיים מצאתי מסעדה אחת טובה במיוחד, באזור ליאופולד שטאדט דווקא (האזור השני בוינה, מעבר לדנובה). האזור השני בוינה הוא מעין גטו, מעורב בזרים למיניהם (יוגוסלווים, תורכים, יהודים, רוסים), מעט מאוד אוסטרים, כמה גייז, כמה זונות, כמה מעצבים (אחדים). דקות הליכה ממרכז העיר העשיר והיפה, ליאופולדטאדט נראה כמו בן זנוח שכולם מנסים לשכוח. דווקא שם מצאתי את המסעדה המצויינת הזאת, ליד האוגארטן (פארק גדול ויפה שמצד אחד שלו אזור 2, ומהצד השני אזור 20).

המלצרים נחמדים (אחד אסיאתי גיי למראה, השניה אוסטרית לסבית כנראה, והשני רגיל ומזוקן, שפגשתי מאוחר יותר גם בסופר השכונתי). האוכל מצויין (לא הצלחתי בכלל לקרוא את התפריט, שהיה כתוב בכתב יד גדול ומאוד משוחרר, אבל המלצר היה מאוד חביב והמליץ על כמה מנות), האוירה משוחררת ואלטרנטיבית (זוג נעלי עקב פלטפורמה אדום-שחור ניצב בכניסה), ומזה שבועיים המקום הוא ללא-מעשנים (מצויין לילדים). יש אפילו מקום להחליף חיתול (שולחן עץ קטן בשירותי הגברים) והאוכל, אני יודעת שכבר אמרתי, אבל בכל זאת – האוכל ממש ממש טעים.

מסעדה למקומיים שרוצים משהו טיפה אחר.