אמהות ואשמה, למשל. זה מאוד מאכזב לגלות שכל מה שחשבת שלא יגיע אלייך, בסוף משיג אותך. סטריאוטיפ בסיבוב. היום היתה מסיבת חג הפסח בגן של הבן, וביקשו לא להגיע אחרי תשע בבוקר. הגענו ברבע לתשע, עם תפו"א וביצה בשקית, אחרי שכבר הכנתי אותו שעומדת להיות מסיבה עם שירים ומשה הקטן והכל. אנחנו נכנסים והגננת אומרת [...]

ובמקום זה, נניח, לכתוב ספר. או שירה. או איזו מסה קלילה. מה שחשוב זה לכתוב. אני עכשיו מתחילה לכתוב רעיון שיש לי לספר. אני יודעת שחשוב לסיים דברים שמתחילים, והדראפט הראשון שלי לתסריט עדיין מחכה לי בסביבות המאורע המחולל, אבל בינתיים נוח לי יותר עם פרוזה. גם את הדראפט הראשון התחלתי כסיפור, אני חושבת שהטכניקה [...]

הסרט השלישי ברשימת סרטי הפלאשבקים האכזריים שאני רואה לאחרונה: אחרי שאטראיילנד ופרשס. גם כאן גיבור מיוסר, וצפייה שהיא לעיתים מאוד לא מתגמלת. המשחק טוב, וברגעים בהם הסרט קליל יותר הוא עובד הרבה יותר טוב. הרגעים של הדרמה הכבדה מעיקים ולעיתים אפילו לא לגמרי אמינים, מבחינה תסריטאית. לא ברור מה העיקר בסרטף אם זה פרשת הרצח [...]

אחרי שלא הגשתי את ההצעה שלי לתחרות הטריטמנטים התמקם אצלי בגוף איזה דיכאון. בהתחלה ניסיתי להתעלם ממנו, והשקעתי מרץ בעבודות גרפיקה ופחות בכתיבה. הפסקה זה טוב, לקחת מרחק מהחומר, שכנעתי את עצמי. אבל לא באמת האמנתי לזה. מי שרוצה לכתוב חייב לכתוב גם כשהוא לא רוצה. כותב, לפני שזה נהיה שם עצם, חייב להיות קודם [...]

כשראיתי את הטריילר חשבתי שאני ממש רוצה לראות את פרשס, למרות שקיוויתי שיהיה בו יותר קולנוע ופחות סיפור. איכשהו, מהבחינה הזו בטריילר יש יותר מאשר בסרט. הסרט לא מכיל המון עלילה, ועיקר העניין בו הוא המשחק הבאמת טוב של זוכת האוסקר והמראה הלא שגרתי (יחסית למסך ובכלל) של הגיבורה. יותר מזה לא ממש מצאתי בסרט, [...]

הדדליין לתחרות התסריטים ע"ש אדם פלינט (ובחסות הפסטיבל לסרטי סטודנטים שמתארגן ממרתפי אוניברסיטת תל-אביב) הוא היום. מי שלא הגיש – חבל. בכל מקרה, אני בין אלו שלא הגישו, ולמרות שנכנסתי לשטף כתיבה יחסית אינטנסיבי בשלושת החודשים האחרונים (כ-3 שעות ביום, הרבה יותר מזה הלו"ז האימהי לא מאפשר לי) – למרות המאמץ לא הגעתי לטריטמנט שלם [...]

הורדתי את הסרט הזה אחרי שקראתי עליו משהו בספר של רוברט מקי ("סיפור"), והוא נשמע לי מעניין. אני אוהבת את הסרטים של פול מזורסקי, איכשהו הם לא מתיישנים למרות שהם מאוד מחוברים לזמן ולמקום שבו הם נוצרו. אולי כי הוא מתעסק במערכות יחסים, אהבה ותשוקה, וזהות עצמית, ואלו הם עניינים שמעבר לזמן. הסרט טוב, היה [...]

לא יודעת מה דעתי על יומיות. מצד אחד, מביא המון עבודה לתסריטאים. מצד שני, זאת בעיקר עבודה שחורה, כי תוך כדי העונה אין זמן לנשום ורק כותבים בלי לחשוב, בסגנון הטלנובלות, כשהיכרות הצופים עם החומר מוטלת בספק ולכן משפטים כמו – "מי זה מוטי בשבילך? תני לי לסכם לך את זה במשפט. אחד שהיית איתו [...]

במאים מזדקנים הם בדרך כלל באמת עניין מביך במקרה הטוב (וודי אלן) או מעיק במקרה הקצת פחות טוב (קלינט איסטווד), אבל פולנסקי הוא במאי שמתאים לו להפתיע בסרט משובח בגיל 77. נכון, הוא עשה את צ'יינהטאון, תינוקה של רוזמרי,ריפולשן, סכין במים, הפסנתרן – אבל חוץ מאלו הוא גם עשה כל מיני סרטים בינוניים ומטה, שלמזלי [...]

לא מפתיעה העובדה שבפוסטרים המפרסמים את שאטר-איילנד מודגש מאוד שמו של ליאונרדו דיקפריו. קשה להאמין שכל כך הרבה אנשים היו מגיעים לראות סרט אפל, עצוב ומטריד כל כך אילולא דיקפריו היה הפנים של הסרט הזה. יותר מהכל, זה סרט עצוב, שמתעסק ברצח אמהות את ילדיהן, בטראומות שואה ובבתי משוגעים בהם מבצעים ניסויים בבני אדם. לא [...]