איך אני שונאת את הרגע בו אני מקבלת ידיעה על תחרות תסריטים זו או אחרת! מייד כל הרגשות האלה צצים – פחד (עוד פעם שלילי), תקווה (אולי הפעם), שנאה עצמית (כלום לא מוכן), בילבול (אני בכלל עושה את הדבר הנכון?) והתרגשות (תחרות, יאיי!). קיבלתי הודעה על התחרות הפעם מוקדם מהרגיל. אין תירוצים לא לשלוח, אבל יש המון ספקות. למה להשתתף בכלל בכזו תחרות? הכסף? (15000 שקל בשלושה תשלומים ממש לא מזיזים לי את התחת), האפשרות לליווי מקצועי? (כן למדתי תסריטאות עם כל מי שעלול להיות המלווה המקצועי שלי ובכל רגע אני יכולה לשלוח להם תסריט שלי ולקבל ייעוץ), הסיכוי לראות את התסריט מצולם? (כן בטח, אבל זה לא מפריע לי כי – תסריט זו יצירה מוגמרת…ועדיין…).

לא, אף אחת מהסיבות האלה לא מתאימה, האמת היא שהסיבה היא להתעקש ולשלוח לכל תחרות, היא ש- זה מה שתסריטאים עושים. וגם אם אני סובלת מזה, וכל מי שסביבי סובל מזה, זה מה שאני צריכה לעשות.

שיט עוד תחרות תסריטים!!

(לא הגיע הזמן שיהיה אתר שבו נקבל את כל הסטטיסטיקות? כמה נרשמו, כמה נדחו, וכו'? באתר האיגודים למשל?)

No related posts.