כשראיתי את הטריילר חשבתי שאני ממש רוצה לראות את פרשס, למרות שקיוויתי שיהיה בו יותר קולנוע ופחות סיפור. איכשהו, מהבחינה הזו בטריילר יש יותר מאשר בסרט. הסרט לא מכיל המון עלילה, ועיקר העניין בו הוא המשחק הבאמת טוב של זוכת האוסקר והמראה הלא שגרתי (יחסית למסך ובכלל) של הגיבורה. יותר מזה לא ממש מצאתי בסרט, סיפור עצוב ומדכא, ולא עשוי בצורה מעניינת כלשהי. אני חושבת שלצלם סרט כל כך עצוב שמספר סיפור מ-1987 זה לא ממש רלוונטי. זאת אומרת, לא הרגשתי שזה באמת חשוב שעכשיו 1987. לא הרגישו את ניו יורק המלוכלכת כי הסיפור התמקד מאוד בחיים של דמות אחת. אז למה בכלל לספר לי שזה ב-1987? כי ככה זה בספר? לא מספיק. כי זה יותר קל מאשר לנסות ולתקוף את ההווה? אולי. אני עם סרטים עצובים ומדכאים, לפחות לחודש הקרוב, סיימתי (טוב, יש עדיין את השליח, אבל זה עם וודי הרלסון אז קצת כייף זה חייב להיות).
Related posts:
מרץ 17th, 2010 → 11:10 am @ admin