רוב הפחדים של התסריטאים קשורים לזמן, ובעיקר לאובדנו. הפחד לעבוד על תסריט במשך שנה ובסוף לגלות שלא היה בו מספיק מלכתחילה. הפחד לכתוב במשך עשור רק כדי לגלות שהחיים עברו מחוץ לחדר העבודה שלך ומה שכתבת, שלא לדבר על אתה עצמך, כבר לא רלוונטים. הפחד להישכח, ולגלות שהכל היה לשווא. חוסר המשמעות, בקיצור.

העניין הוא, שאסור להפסיק לכתוב לרגע. אולי לרגע כן, אבל לא באמת. לא לקחת הפסקות מהכתיבה, ואם מפסיקים לכתוב איזה תסריט, להמשיך תמיד לכתוב סיפורים קצרים, תכנים לאינטרנט, יומן אישי, משהו. ולמה? כי מתישהו מישהו יגיע אליכם, מתישהו תצוץ הזדמנות. זה קורה, וכשזה מגיע כדאי שתהיו מוכנים. שיהיו לכם תסריטים מוכנים ברמת גימור טובה מספיק בשביל להראות ולהתגאות.

כי אחרת, באמת הכל היה לשווא.

No related posts.