אתמול ראיתי את מחוץ למים, סרט בריטי בסגנון המובהק שלהם שנקרא "כיור המטבח" (kitchen sink). העניין עם הסרטים האלה הוא שאתה יודע מראש שהדברים יתפתחו בכיוון רע לגיבור שבינכה חייו אינם קלים במיוחד, ושיש אפשרות שהסוף יהיה ממש ממש רע (כמו למשל ב 16 מתוק של קן לואץ'). למרות שבדרך כלל אני מאוד נהנית לצפות בסרטים האלו (המבטא של הדמויות!) יש מין תחושה לא נוחה של – 'כמה כיף לראות את הווייט טראש האלה, איזה חיים מעניינים יש להם'. השימוש בעוני בצורה פיוטית, בקיצור.
אבל בחזרה למחוץ למים. אז הסרט מעניין ברובו, והדמות של האחות הצעירה (שחלק מהסרט בכלל חשבתי שהיא בן ארוך שיער, נדמה לי שהיתה טעות בתרגום) מקסימה ומוסיפה כמה צחוקים. לא שהיא עושה משהו מיוחד, חוץ מלעשן ולשתות ולראות טלויזיה, אבל זה מה שהיא אומרת, ואיך שהיא אומרת את זה, שגורם לי לאהוב אותה. משפט אחד שהיא משתמשת בו שמעתי יום קודם כשראיתי בטלויזיה את אקס-מן:
I LIKE YOU. I'LL KILL YOU LAST.
מתוקה, לא?
בכל מקרה, הגיבורה היא העניין המרכזי, והיא משחקת טוב, למרות שאין סיכוי שמישהו מאמין שהיא בת 15. במציאות השחקנית היא בת 18, אבל היא באמת נראית מבוגרת יותר. בכל מקרה, ניסיתי לחשוב מן הבחינה התסריטאית: מה היא רוצה ומה היא צריכה. היה לי קשה להחליט. יש את העניין של דמות אב שחסרה לה, אבל יש תחושה שיותר מזה חסר לה קשר אמיתי, אהבה במובן הבסיסי ביותר. אני חושבת שחוסר היכולת להגדיר את הצורך שלה בצורה מדוייקת פוגם קצת בסרט, אבל בעצם יש לה כל כך הרבה צרכים לא מסופקים, שאולי לנסות לצמצם את זה לעניין אחד פוגע במהות של הדמות.

No related posts.