יש משהו מאוד מיוחד ברגע שכותבים את שלוש האותיות הגורליות ס ו ף בסוף התסריט. זה רגע שמזכיר לי תמיד לילה אחד בחולון, בו חטפתי בוקס בבטן מנערה עצבנית במיוחד. זו תחושת שחרור כואבת, כשאתם יודעים שאתם לא אמורים לחייך (כי לפניכם עוד שכתובים רבים) ועדיין אתם יודעים שהנה, סופסוף עשיתם את זה. אני זוכרת כשסיימתי לכתוב את התסריט המלא הראשון שלי, זה היה לפני שהתחלתי ללמוד תסריטאות באוניברסיטת תל אביב, והתסריט היה לא טוב מדי, אבל הבוסר שלו גם עשה אותו מעניין. בקיצור, לא מוכן להפקה, אבל עם דמויות מעניינות וסיטואציות מורכבות דרמטית. כשכתבתי את המילה הזאת, ס ו ף, הרגשתי שעכשיו אני יכולהב לקרוא לעצמי תסריטאית. זה לא היה נכון, כמובן, אבל במובן מסויים זה היה מאוד נכון.
מישהו שאל אותי במייל לא מזמן כמה זמן צריך בשביל לכתוב תסריט לסרט באורך מלא. אני זוכרת שצ'רלי קאופמן אמר פעם בראיון שאת "שמש נצחית" לקח לו 5 שנים לכתוב, ושתוך כדי הוא עבד על עוד תסריטים. אבל צ'רלי קאופמן הוא לא דוגמא טובה, כי מצד אחד הוא מאוד מקצועי ומיומן, ומצד שני הוא עובד בתעשייה מיומנת ומשומנת בעצמה, ומורכבות התסריטים שהוא מגיש (ובעיקר מה שקשור לצד הויזואלי שלהם) היא משהו שצריך לשאוף אליו, אבל הוא לא ממש קיים בתעשייה המקומית בארץ, לפחות לא כרגע, לפחות לא שאני יודעת.
אז כמה זמן באמת לוקח לכתוב תסריט לפיצ'ר? הייתי אומרת שהממוצע הוא שנה, ושבדרך כלל עם כל השכתובים מדובר על שנתיים. אבל אם אנחנו מדברים על לסיים דראפט ראשון, הסיפור הוא אחר.
אני בדעה שתסריטאי, שהוא כותב בז'אנר שמאוד מגביל את הכתיבה שלו (ענייני הפקה, פורמט, חוקי כתיבה תסריטאית וכו') – תסריטאי חייב לשמור על מקסימום חופש של הראש שלו תוך כדי כתיבת הדראפט הראשון, ולכן כדאי, ואפילו חובה, שהדראפט הראשון ייכתב כמו רישום מהיר של רעיון. שירבוט באורך של 90-110 עמודים, ומהבחינה הזו עדיף שיהיו 130 עמודים ולא 70. כתיבה של דראפט כזה, אם מדברים על מישהו שיכול להקדיש 7 שעות נטו לכתיבה ביום, לא צריכה לקחת יותר משבועיים. אלה יהיו שבועיים של עצבים, של כסיסת ציפורניים (כשהן לא מקלידות), של זיעה – אבל גם של המון נחת, כי אתם תכתבו בדיוק מה שבא לכם, בלי לחשוב יותר מדי על חורים בעלילה, פיתוח דמויות או מהלכים לפי מערכות. אתם פשוט תכתבו את התסריט בוסר, גולמי כמו שהוא הופיע לכם בראש, כשהדמיון/זיכרון ממלאים לכם את החללים הריקים בסיפור.
אחרי השבועיים האלה אל תיגעו בתסריט, ובטח אל תעזו להראות את הדראפט הראשון לאף אחד, גם לא לבן/בת הזוג שלכם. תצאו, תשתו משהו, וביום שאחר כך תראו המון טלויזיה או תלכו לשני סרטים או משהו. אחר כך עוד יום אל תגעו בתסריט. ואז, תשבו בשקט ותקראו אותו. בלי הפסקה, מההתחלה ועד לסוף. בלי לסמן, בלי להתעכב. אחר כך תקראו אותו פעם שניה, עם שני טושים ביד – אדום וכחול. בטוש הכחול תסמנו מה אתם במיוחד אוהבים (בדיחות טובות, דמות מעניינת, התפתחות בעלילה), ובאדום תסמנו את הבעיות בתסריט (חוסר הגיון בעלילה, שיעמום, וכו').
עכשיו אתם מוכנים לדראפט שני. ועל הדראפט השני – בפוסט אחר. בהצלחה!
Related posts:
אוגוסט 18th, 2010 → 12:25 am @ admin