הסרט השלישי ברשימת סרטי הפלאשבקים האכזריים שאני רואה לאחרונה: אחרי שאטראיילנד ופרשס. גם כאן גיבור מיוסר, וצפייה שהיא לעיתים מאוד לא מתגמלת. המשחק טוב, וברגעים בהם הסרט קליל יותר הוא עובד הרבה יותר טוב. הרגעים של הדרמה הכבדה מעיקים ולעיתים אפילו לא לגמרי אמינים, מבחינה תסריטאית. לא ברור מה העיקר בסרטף אם זה פרשת הרצח שהגיבור מנסה לפענחה 25 שנה אחרי שפרש מהמשטרה, או פרשת האהבה הלא פתורה שגם אותה הוא מנסה לסגור (וכאן אני חייבת להזכיר את הסיום התמוה, בעיקר מבחינת טון, של הסרט. לא אמין, לא עובד, לא קשור).

אין לי מושג איך מקבלים מועמדות לאוסקר, אבל קשה לי להאמין שהסרט הזה הוא אחד מחמשת הסרטים הלא-באנגלית הטובים של 2009. כנ"ל לגבי עג'מי. אני באמת תוהה אם מנסים בהוליווד לייצר את האשלייה שהם עושים את הקולנוע הטוב ביותר בעולם. כי אם זה הסרט שזוכה באוסקר, כנראה, כך הם מצפים שנחשוב, אין ממש מה לחפש מחוץ לאולפנים בארץ השמש. תיאוריית קונספירציה, אבל היחידה שמסבירה את המעמד שהסרט הזה קיבל. כנ"ל עג'מי.

No related posts.