מצאתי סיפור נוסף של ג'ושוע פריס, באתר של הניו יורקר. הסיפור מתאר ערב אחד בו זוג מתכונן לארוחה משותפת עם זוג נוסף, שמבושש לבוא. סיפור מעניין בחלקים, אם כי נעדר את אותו מימד נוסף בלתי מוסבר שמצאתי בספר שלו ובסיפור הקצר האחר שקראתי. ולמרות זאת, התמה דומה. בדידות, חוסר קשר, ניכור. האמת? אחרי ספר שלם שמדבר על זה, ועוד סיפור שמדבר בדיוק על זה (אם כי בצורה מעניינת יותר מאשר פה), הסיפור הזה נשאר קצת סתמי. לא באמת אומר הרבה. וגם כאן יש את הסוף, הסוף שאופייני לפריס, שמנסה להטיל צל על כל הסיפור, כמו לזרוק אותך במשפט אחד למקום חדש לגמרי. ושוב, בסיפור הזה, זה עובד פחות טוב. איכשהו, זה סיפור לא מתוחכם מספיק. וג'ושוע פריס חייב להיות קצת מתוחכם, בגלל שהוא משתמש בסיטואציות ובשפה כמעט חסרי ייחוד.
עדיין, אני מחכה לקרוא את הספר השני שלו שהתפרסם, ואני עכשיו מקווה להשיג את הגרסא המקורית שלו באנגלית. יש לי עוד שבוע וקצת עד הטיסה.
היום ערב יום השואה. אני לא מעיזה להתקרב לטלוויזיה.
Related posts:
אפריל 11th, 2010 → 12:25 pm @ admin