את הסרט האמריקאי הספקתי לראות יומיים לפני שחזרתי לתאילנד. חשבתי שאין כמו כמה דקות עם ג'ורג' קלוני לגרום לי להרגיש בבית. אבל מסתבר שאפילו קלוני יכול לאכזב, וזה קורה כשהוא מנסה להיות מישהו אחר. אז למרות שקלוני הוא שחקן שלוקח על עצמו תפקידים מגוונים, ועושה סרטים מכל הסוגים כמעט, בסרט הזה הוא ממש לא נמצא. האיש שלא היה שם, ושבלעדיו לא נשאר כלום.

קלוני מגלם רוצח שכיר שמתאהב ורוצה להפסיק להרוג. יותר מזה אין ממש בסרט, פרט לכמה תמונות נחמדות של עיירה קטנה באיטליה.

את הסרט היים אנטון קורבין, צלם סטילס בשאר הזמן, וזה לו הסרט הראשון. ואולי גם האחרון, אני מקווה, כי לא נראה לי שהבחור מבין הרבה במתח, ציפיות, ודרמה. הקונפליקטים מינימאליים ולא ממש ברורים, ההתנהלות של הדמויות לא מובנת, הדמויות שטחיות ומתנהגות בצורה שלא תואמת את הזמן. 007 היה מתהפך, אבל 007 חי וקיים הרבה יותר מהדמות שנכפתה על קלוני.

אני לא בטוחה אם האמריקאי עדיין מציג בקולנוע, אבל אם כן – אל תטרחו.

No related posts.