אז נניח שהנושא שאתם כותבים עליו לא למרי מוכר לכם. זאת אומרת, נניח שמה שהתחיל את כל התסריט שלכם בראש היתה איזו דמות שעניינה אתכם, אבל הדמות הזאת התחילה להיכנס למקומות שאתם לא ממש הרגשתם נוח איתם. לא ממש ידעתם מה קורה שם, ולכן לא תוכלו לכתוב משהו אמיתי או טוב על הנושא. תמיד אומרים בבתי ספר לתסריטאות לכתוב רק מהעולם שלנו, ממה שאנחנו מכירים. ואתם חושבים, נו באמת, הרי יש אלפי סרטי מדע בדיוני וסרטי אקשן וכו', ותסריטאים הם בדרך כלל לא מיליונרים שמשייטים בחלל או חברים במאפיה המקומית. העניין הוא, שכל העניין הזה עם עלילה חיצונית הוא באמת רק קישוט, ובעצם הסרטים מדברים על דברים אחרים, מהעולם הפנימי של הדמויות, ושם זה המקום שבדרך כלל התסריטאי מכניס את העולם שלו.

אז איך הוא כתב את כל העלילה הנהדרת בחלל? או את העלילה המשנית על הריגול? אוה, זה כבר תחקיר. כשהייתי באוניברסיטה לקחתי קורס לתחקיר עם דליה קרפל. אני יודעת שהיא היתה שנויה במחלוקת, היו מי שאהבו אותה מאוד ומי שלא יכלו להעביר איתה דקה. אני הייתי בקבוצה השניה, ובאמת ששנאתי את שיעור התחקיר שהיא העבירה. העניין הוא, שדליה קרפל יודעת דבר או שניים על תחקיר, ובסופו של דבר היא לימדה אותי לא מעט, בעיקר בכל מה שנוגע לנקודות שדורשות תחקיר ולאן זה מוביל אותנו.

כי ברגע שאתם ניגשים לתחקיר, ואתם כתסריטאים חייבים להיות נפשית מוכנים לכך, התסריט שלכם משתנה כל הזמן. פתאום מה שחשבתם על הסיטואציה לא מתאים, או לא מממש את הדרמה בצורה המירבית, והניצול המירבי של הדרמה הוא הבסיס של כל תסריט טוב.

אני תמיד מתחילה את התחקיר שלי באינטרנט. נכון, בשביל השקט וצמצום ההפרעות הספרייה היא המקום הטוב ביותר, אבל בסופו של דבר אני מוצאת הכי הרבה מידע מהשולחן שלי. אני פותחת את גוגל ומתחילה לחפש תמונות, חדשות, וכל דבר אחר שקשור. נניח כשפעם כתבתי תסריט על מנקה בעירום (אוי איזו דמות הוא היה! תמיד קיוויתי לפגוש אותו פעם במציאות) אז מצאתי בלוג של ברזילאי שמנקה בדירות בלונדון, והבלוג שלו היה לי מקור מידע מצויין. האמת היא, בלוגים זה בכלל מקור מידע מצויין, כי גם אם הם מנוהלים על ידי חברות, תמיד מנסים לתת להם הרגשה של כתיבה יותר אישית ומי שכותב בהםמ מרגיש יותר חופשי לכלול בהם כל מיני פיסות אינפורמציה שהופכות כל נושא ליותר מלא ואמיתי.

נניח אתם צריכים לעשות תחקיר לתסריט בנושא ריגול. אז יש את כל העניין עם הטכנולוגיה, כל הגאג'טים של ג'יימס בונד והחברים שלו. אז יש אתרים גדולים שמפרטים סוגי ציוד וכו', ויש בלוגים של כאלה שקונים, מפרקים ובודקים מבפנים מה יש בכל הציוד הנהדר הזה. עכשיו, כשאתם יודעים מה יש באמת בתוך המכשיר, יש לכם עכשיו יותר ידע לגבי מה באמת אפשר לעשות איתו, מה נקודות התורפה שלו, למה הוא אמור לשמש ולמה הוא יכול לשמש עם כמה טוויקים. בקיצור, מסתם מכשיר שזרקתם לתסריט ושמתם ביד של הדמות שלכם, יש לכם עכשיו אלמנט תסריטאי מורכב עם פוטנציאל דרמטי אמיתי. ממש כמו דמות.

וככה אני מציעה לכם להתייחס לכל אלמנט בתסריט, כמו שאתם מתייחסים לדמות. אז נכון, מכשיר ההקלטה המתוחכם אולי לא רוצה כלום באמת, אבל אם תפתחו לו את הברים, תגלו שבכל מכשיר יש קונפליקט. וכשיש קונפליקט יש סיכוי לדרמה.

יאללה, תפתחו גוגל ותתחילו לגלוש. אגב, מקום טוב להתחיל זה הבלוג הזה, שהוא בעצם אוסף של בלוגים משובחים במיוחד, בכל מיני נושאים. כי בתכלס, דרך גוגל לבד הרבה פעמים הזמן מתבזבז במהירות מדהימה.

No related posts.