הדדליין לתחרות התסריטים ע"ש אדם פלינט (ובחסות הפסטיבל לסרטי סטודנטים שמתארגן ממרתפי אוניברסיטת תל-אביב) הוא היום. מי שלא הגיש – חבל. בכל מקרה, אני בין אלו שלא הגישו, ולמרות שנכנסתי לשטף כתיבה יחסית אינטנסיבי בשלושת החודשים האחרונים (כ-3 שעות ביום, הרבה יותר מזה הלו"ז האימהי לא מאפשר לי) – למרות המאמץ לא הגעתי לטריטמנט שלם ברמה מספקת.
המערכה הראשונה כתובה היטב, ועד המאורע המחולל אני די מרוצה ממה שהגעתי אליו (עניין די נדיר, להיות מרוצה בדראפט ראשון) – אבל מה שקורה אחר כך עוד לא סגור אצלי בראש. מן הסתם דברים נסגרים רק אחרי שכותבים ומוחקים וכותבים שוב ושוב – ולזה לא הספקתי להגיע. להגיש משהו מהר לא רציתי. ברור לי שזה סוג של פספוס, אבל אני באמת מאמינה שחבל להפיץ מהר מדי רעיון שבבסיסו הוא מצויין, זה בעצם לשים לעצמי רגל.
אז אני משתדלת ללמוד מכל העניין הזה לקח, לכתוב תמיד כאילו יש לי דדליין בעוד חודש. ככה הראש מספיק רגוע בשביל להיות יצירתי ועדיין מספיק לחוץ בשביל להיות מדוייק. דדליין של חודש: המוטיווציה במיטבה.
ועוד: יש לי מחשבה להתחיל מין "תסריט קבוצתי בהמשכים", בדומה למשחק שבו כותבים שורה פלוס מילה ואז מקפלים את השורה ומעבירים לכותב הבא – לכתוב חמישה עמודים ולנעביר לכותב הבא, בלי להסתיר כמובן, זה יכול להיות מעניין. לא בהכרח טוב, אבל מאוד…פלורליסטי.

No related posts.