הספר יצא בשנה שעברה בהוצאת עם עובד, קיבלתי אותו מאבא שלי, שמנוי על הספריה ומקבל פעם בשנה עשרה ספרים, נדמה לי. זה הספר הראשון של ג'ושוע פרייס, ואני רק מנחשת שלפני כן הוא עבד כקופירייטר במשרד פרסום. כי על זה הספר, או שלפחות שם הוא מתרחש. התמה העמוקה יותר קשורה בניכור ובקשר בין בני אדם, ביחיד מול החברה. זה דווקא מעניין לבדוק את זה מתוך אחד המקומות הציניים ביותר בחברה המערבית המודרנית, משרד פרסום, ובמיוחד בזמן בו מקומות כאלו התחילו להתפורר לאט, בתחילת האלף השני. פיטורים, פחדים, פרידות.

הספר כתוב ברובו בגוף ראשון רבים, וזה נותן נקודת מבט מעניינת על ההתרחשות. זה לא נותן לי להתקרב מדי, אני תמיד מרחפת מעל ההתרחשויות, שום קשר עמוק מדי לא נוצר, עד המשפט האחרון, שם פרייס שיחק אותה, למרות שלא ממש הבנתי למה הוא התכוון.

הספר ארוך יחסית, והמשפטים הארוכים שלו תזזיתיים לפעמים ומתעופפים כמו בלון שיוצא ממנו האויר, לכל מיני כיוונים לא צפויים ובמהירות. באמצע הספר קצת איבדתי ריכוז לכמה עמודים, אבל בגדול, וזה גם בזכות הצינון שתקף אותי, סיימתי את הספר ביומיים פלוס שעה בבוקר היום השלישי. נהנתי לקרוא אותו, ואני חושבת שבהתחלה זה היה לי נעים במיוחד כי שמונה שנים כבר לא עבדתי ממש בשום משרד. אבל אני כן זוכרת את שיחות המטבחון, את קשקושי המסדרון, את הבדידות ואת הנחמה שלפעמים רק המסך יכול לספק.

קראתי בעמוד הראשון (שם כתובות כמה מילים על הסופר) שהסיפורים שלו התפרסמו גם בניו יורקר. אני מנויה על הניו יורקר, או לפחות הייתי עד לאחרונה (אני עוזבת את הארץ בעוד שבוע וחצי, אז בינתיים לא חידשתי עד שתהייה לי כתובת חדשה) – אז אני מתכוונת לעבור עכשיו על כמה מהגיליונות הישנים ולמצוא אולי סיפורים מוקדמים שלו.

הוא נולד ב-1974. לאט לאט האנשים שמוציאים ספרים מגיעים לגיל שלי. אני צריכה להזדרז.

Related posts:

1. נורית גרץ – על דעת עצמו (ביקורת ספר)